עמוד הבית > פרסומים מקצועיים > מאמרים > יצירת נזק ראייתי על ידי רשות המס (לדוגמא : איבוד מסמכים) מטילה עליה את נטל הראיות (אימוץ דוקטרינת הנזק הראייתי)

יצירת נזק ראייתי על ידי רשות המס (לדוגמא : איבוד מסמכים) מטילה עליה את נטל הראיות (אימוץ דוקטרינת הנזק הראייתי)

 

בשקט בשקט מבלי שאף אחד יבחין התקבל לאחרונה (06.06.06) בבית המשפט המחוזי בחיפה פסק דין חשוב (בעניין א.ש.ג.נ אבטחה שמירה בע"מ ואח') אשר למעשה קובע כי היכן שהרשות המנהלית - רשות המס, פגעה ביכולותיו הראייתיות של הנישום, היא זו שתישא באחריות. כך לדוגמא, אם רשות המס "פישלה", משמע איבדה את מסמכי הנישום ובדרך כזו או אחרת פגעה ביכולתו של הנישום להוכיח את חפותו/שומתו הנכונה - רשות המיסים ולא הנישום הם שישאו באחריות. במילים אחרות על פי הכלל המוכר של "שברת שילמת" מקום בו רשות המס יצרה נזק לנישום, תישא היא באחריות.

מה שנראה לקורא הרגיל דבר פשוט וברור - לכאורה המדובר בפסק דין הגיוני, מסתבר כדבר שאינו כל כך פשוט כאשר מדובר בהליכים משפטיים ובהליכי שומה. פעמים רבות לא שת בית המשפט הדן בטענות הנישום לטענות ביחס לנזק הראייתי.

אחד מפסקי הדין החשובים בנעיין זה שנתנו בעבר על ידי כבוד השופט הומינר היה פסק הדין בעניין משה עידן[1] אשר ניתן בשנת 1996 אך מאז לא הרבו לצטט אותו. באותו המקרה המודבר היה במערער שהוצאה לו שומה וקנס בגין רכישת חשבוניות פיקטיביות. המערער טען שהחשבוניות שהיו ברשותו היו חוקיות אלא שאין באפשרותו להציגן, שכן הן נלקחו מעיסקו על ידי חוקרי מע"מ או בפריצה שהיתה בעיסקו בסמוך לאחר ביקורת חוקרי מע"מ. בית המשפט קבע שמגרסאות ועדויות חוקרי מע"מ עולה, כי קיימות שתי גירסאות הסותרות אחת את השנייה לגבי השאלה, האם בכלל נתפסו מסמכים בעיסקו של המערער בעת החיפוש. מעדותו של אחד החוקרים עולה, כי אכן נתפסו בעת החיפוש מסמכים חשבונאיים ומאחר ולא נערך דו"ח תפיסה הרי שאין לשלול את גירסתו של המערער לפיה בחיפוש הנ"ל נתפסו גם ספרי החשבונות לתקופה הרלבנטית. בית המשפט קבע שהיות וברור שבעקבות התפיסה בחנות חובה על מי שתפס את החומר לערוך דו"ח תפיסה, ודו"ח כאמור לא נערך, הרי שלא ניתן להסתפק בעמדת החוקר נציג מע"מ לפיה בחיפש לא נתפס החומר החשבונאי שלקיומו טוען המערער. מטרתו של דו"ח תפיסה הוא ליידע את כל הנוגעים בדבר, וגם לשמש כאסמכתא לאדם שאצלו נערך החיפוש מהו החומר שנתפס. בית המשפט קבע שמשנתפס חומר חשבונאי בעיסקו של המערער ולא קיים דו"ח תפיסה, אין למשיב אלא להלין על עצמו. מסיבה זו קיבל בית המשפט את הערעור וביטל את השומה ואת הקנס.

בפסק הדין בעניין א.ש.ג.נ.[2] אשר ניתן מפי כבוד השופטת וסרקרוג ביוםפ ה-06.06.06 קיבע בית המשפט פעם נוספת את העקרון הנ"ל לפיו אין הנישום צריך להיפגע בגין נזק ראייתי שיוצרת הרשות המנהלית. מבלי להיכנס לכל פרטי המקרה הרי שהמדובר היה בנישומים אשר על פי התכתובת מסרו לרשויות המס 58 קלסרים של פנקסי חשבונות בגין שנים שונות וקיבלו חזרה רק 57 קלסרים. גם חיפושים שערכו נציגי רשויות המס כמו גם נציגי הנישומים במחסני רשות המיסים לא העלו שום ממצא ביחס לקלסר האובד, כאשר לטענת רשויות המס מדובר בטעות ברישום בלבד. חיבי המס טענו שבקלסר מס' 58 - החסר היה חומר ופנקסים ביחס לשנת 2000 שבגינה נפסלו להם פנקסים וכן הוטל עליהם קנס. בית המשפט בחר לחרוג מהכלל הרגיל לפיו נטל הראיה והשכנוע מוטל על הנישום - החייב במס ובחר לאור דוקטרינת הנזק הראייתי, להחיל את חובת הראיה והשכנוע דווקא על כתפי רשויות המס אשר גרמו לכאורה לנזק ראייתי באמצעות איבוד הקלסר. בית המשפט דחה את עמדת רשויות המס כאילו המדובר בטעות בכתיבה בלבד ולכן ביטל את פסילת הפנקסים וכן את הקנס שהוטל על חייבי המס ובמקביל מנע מרשויות המס לפתוח מחדש את הסכם השומה שחתמו בעבר עם חייב המס, בין השאר בגין שנה זו.



[1]               ע"ש 865/93, משה עידן נ' מנהל המכס ומע"מ, גוש דן. מיסים י/5 (אוקטובר 1996) עמ' ה-34.

[2]               ע"ש 641/03, א.ש.ג.נ אבטחה שמירה בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל - ממונה אזורי מע"מ עכו.,עמ' 1.

האתר נבנה ע"י מונסייט © All rights reserved
מגדל משה אביב - שער העיר, רח ז'בוטינסקי 7 רמת גן 52520 |טל: 077-7051717 | פקס: 03-5426655 | E-mail: office@atax.co.il