אריה ליבוביץ ושות'

נושא מס העיזבון הולך וחוזר בישראל כאיום של שרי אוצר מתחלפים – המבקשים לבצע פעולה פופוליסטית.

האחרון שהבטיח להביא זאת לכדי מימוש היה שר האוצר משה כחלון בתקופת הבחירות לכנסת ה-20 אשר ביקש להטיל מס בשיעור של 20% עד 25% על עיזבונות (כלל נכסי המנוח) על נכסים בשווי העולה על 10 מיליון ₪. במסגרת מאמרנו זה נדון במספר שיקולים עיקריים הנוגעים לסוגיה זו.  

ההצדקה הבסיסית למס המוטל על יכולת כלכלית של אדם היא כי מידת התעשרותו כמידת הנאתו משירותים ציבוריים המאפשרים צבירת הון (לרבות תשתיות, משק, ביטחון, מערכת משפט וכיוב'). מס עיזבון הוא אמצעי מקובל להגברת שוויון הזדמנויות והפחתת שימור עושר בין דורי במדינות מערביות רבות, כגון ארה"ב, אנגליה, צרפת וגרמניה, הכרוך בדרך כלל באובדן יעילות כלכלית (כי על-פי רוב הישגי היורשים לא משתווים לאלו של הדור שהתעשר).  

החל משנת 1949 ועד לביטולו בשנת 1981 הוטל מס עיזבון גם בישראל, על כלל נכסי המנוח, לרבות נכסים שהועברו ללא תמורה במהלך חמש השנים שקדמו לפטירתו. שיעור המס עלה במהלך השנים בהדרגה עד לשיעור של 60% במועד ביטולו! יחד עם זאת, הותרו בצדו ניכויים רבים עד אשר עלות גבייתו כמעט שהשתוותה להכנסות בגינו. 

בעשורים האחרונים נבחנה מספר פעמים האפשרות להשבת מס עיזבון או ירושה, בין היתר, על-ידי ועדת בן- בסט שהוקמה בתקופת ממשלת ברק ופרסמה בשנת 2000 דו"ח הממליץ להטיל מס בשיעור 10% על עיזבונות בשווי של 4 מיליון ₪ ומעלה (כאשר 4 מיליון הש"ח הראשונים פטורים – קרי, מס בסך 200,000 ₪ על עיזבון בשווי של 6 מיליון ₪), ולאחר מכן על-ידי ועדת רבינוביץ' וועדת טרכטנברג שדחו את הרעיון להטלת המס.  

1. סוגיית הטלת מס עיזבון מעוררת מספר מחלוקות עיקריות – נסקור להלן חלק מהטענות נגד המס וטענות הנגד:
   1. מורכבות חישוב המס – אכיפת החבות במס כרוכה בקושי רב בעריכת שומה לנכסים מסוימים כגון תכשיטים, יצירות אומנות, נדל"ן זר, חברות פרטיות, לרבות קביעת היקף העיזבון, הערכות שווי, בירור בעלויות, קביעת זהות היורש החייב במס וכיוב' קשיים אשר מגולגלים בסופו של יום לפתחו של בית המשפט. מנגד נטען, כי קיימים די והותר כלים על מנת להתמודד עם קשיי חישוב.
   2. חוסר קוהרנטיות בהטלת המס – בפעם האחרונה דובר כאמור על מס שיוטל על עיזבונות בשווי של 10 מיליון ₪ ומעלה, אך "רף המינימום" מתייחס לשווי העיזבון כולו ולא לשווי חלקו של כל יורש, נמוך ככל שיהיה. בהקשר זה נטען כי מס ירושה המוטל על-פי  חלקו של כל יורש בעיזבון צודק יותר ממס עיזבון המוטל על כלל נכסי המוריש ללא התייחסות לכמות היורשים או מצבם האישי (למשל, בעלי משפחה מרובת ילדים וכו').     
   3. חשש לכפל מס – נכסי העיזבון אשר בגינם שולם מס כחוק בימי חייו של המנוח ממוסים פעם נוספת עם פטירתו. מנגד נטען כי אין כפל מס היות שהמנוח ויורשיו הם נישומים שונים. כמו כן נטען כי קיימת התאמה בין הכמות והאגרסיביות של תכנוני המס לבין מידת עושרו של אדם, כך שיש להניח כי שולם מס מזערי, אם בכלל, בגין חלק נכבד מנכסי העיזבונות הגדולים ביותר, וכי מס עיזבון מהווה הזדמנות לאלו שנהנו ממערכת שאפשרה להם לצבור עושר לגמול על כך לחברה.         
   4. עלויות אכיפה גבוהות במיוחד– מורכבות חישוב המס מחייבת תוספת כוח אדם של מאות עובדים, תקופת הכשרה ממושכת, תוספת ציוד, עיצוב הוראות אנטי תכנוניות והתאמת מנגנוני והיבטי מס משיקים. מנגד נטען כי ההערכות באשר לעלויות האכיפה מוגזמות, וכי בהתחשב ברף המינימום למיסוי יהיה מדובר בסופו של דבר בקבוצה מצומצמת יחסית של נישומים מידי שנה. 
   5. הכנסה צפויה לא גבוהה במיוחד – ההערכה השמרנית היא כי מס עיזבון בשיעור של כ-10% על עיזבונות בשווי 10 מיליון ₪ ומעלה עשוי להניב למדינה הכנסות שנתיות בסך של כ-1.5 מיליארד ₪ בלבד. מנגד נטען כי מס בשיעור כאמור צפוי להניב הכנסות שנתיות בסך 2.5 מיליארד ₪ ומעלה, אך גם אם ההכנסות יהיו נמוכות יותר, קיים ערך רב במסר החברתי של המס, בהתחשב בכך שישראל מדורגת במקום חמישי במערב ברמת אי השוויון, בעוד שהעברת עושר בין דורית היא המקור הגדול ביותר לאי שוויון. יתרה מכך, בארצות הברית למשל הפטור ממס שניתן בגין תרומות מעודד בעלי ממון לתרום עוד בימי חייהם (ולזכות הן בהכרה על כך והן בשליטה במה נעשה בכסף).    
   6. הטלת מס עיזבון תחייב הטלת מס גם על מתנות על מנת למנוע עקיפה של החבות במס עיזבון על-ידי הענקת מתנה, אשר אף אכיפתו תהיה כרוכה בקשיים דומים.   
   7. תכנוני מס יאפשרו דווקא לעשירים ביותר לחמוק מהחבות בתשלום מס עיזבון, באמצעות שימוש בנאמנויות, רכישת פוליסות ביטוח, ירושה לקרוב משפחה תושב מדינה שחל בה פטור ממס עיזבון וכיוב'. ואומנם, זו הייתה גם אחת הסיבות לביטול מס העיזבון בשנת 1981. בהצעת החוק לביטול המס הוסבר כי "במשך השנים שהופעל החוק התברר שבנטל המס נושאים בעיקר יורשים של עיזבונות קטנים. בעוד שבעלי נכסים ששווים גדול מתחמקים מתשלום המס על-ידי העברת נכסיהם ליורשיהם בעודם בחיים. עובדה זו לא רק שגורמת אי צדק בחלוקת נטל המס, אלא שגם ההכנסות מהמס הן מועטות, כך שאינן שוות את ההוצאות לגבייתו." מנגד נטען כי תכנוני מס יכולים להועיל במקרים מסוימים בשוליים בלבד, וכי באמצעות חקיקה נכונה ניתן להתמודד היטב עם ניסיונות לעקיפת המס (למשל, הענקת נכס לנאמנות כמוה כמתנה אשר תמוסה אף היא כאמור אם יוטל מס עיזבון). כמו כן נטען שמס עיזבון אפקטיבי יותר ממס חברות אשר לא נשמעות קריאות לביטולו. 
   8. אופן גביית המס – הליכי גביית המס מתחילים למעשה עם פטירת המנוח, מחייבים את מנהל מס עזבון לפעול למניעת הברחות נכסים סמוך לאחר הפטירה, ונכפים בעיצומה של שעתם הקשה ביותר על יורשי המנוח, אשר נגררים בעודם אבלים על יקירם להערכות שווי, ולמחלוקות עם פקיד השומה ובינם לבין עצמם, נאלצים בסופו של יום לשלם מס בגין נכסים אלו בטרם מימושם, ונקלעים לעיתים עקב כך למצוקה של ממש בפירעונו. מנגד נטען כי ניתן להתמודד עם הקושי בתשלום המס באמצעות פריסת תשלומים, ובדומה לארצות הברית צפויה להתפתח סביבו תעשייה של פוליסות ביטוח.